דיני חוזים עוסקים בתנאים בהם מערכת המשפט תכפה על אדם או גוף מסויים לקיים את התחייבותו. רוב השיטות המשפטיות מבדילות בין התחייבות סתמית שאינה ניתנת לאכיפה, להתחייבות חוזית הניתנת לאכיפה. על מנת שתהיה התחייבות חוזית, נדרש שהצדדים לחוזה יהיו מודעים להתחייבות שהם נוטלים על עצמם ותהיה להם כוונה ליצור יחסים משפטיים ביניהם.

ערך מרכזי בדיני חוזים הוא "חופש החוזים". ערך זה בא לידי ביטוי בהוראות חוק החוזים לפיהן חוזה יכול להכרת הן בכתב והן בעל פה, ותכנו של החוזה הוא ככל שיסכימו הצדדים, תחת מגבלות חוקיות כלליות אחרות. במקרים רבים ניתן באמצעות הסכמה בין צדדים להתנות על הוראות חוקים מסוימים. יחד עם זאת קימים חוקים אשר אינם מאפשרים להתנות על הוראותיהם באמצעות "חוזה" בין שני הצדדים גם אם שני הצדדים מעוניינם בכך (לדוגמא: שעות עבודה ומנוחה והגנה על רוכשי דירות). אופן כריתת החוזה גם הוא מותנה בהקשרים מסוימים. למשל, על פי דיני החוזים עסקה במקרקעין אינה יכולה להתבצע בעל פה וחייבת להתבצע בכתב.